פרידה עם טעם מתוק: מכתב לחברה הכי טובה בעבודה
אז הגיע היום הזה, ה-יום שבו אנחנו צריכים לומר שלום. תקשיבי, זה לא אתה, זה אני! באמת, אני בוכה על מקלדת, כמו חצי בוטן שהשאירו אותו מהמרק. אבל תני לי לנסח את זה כמו שצריך – הנה כמה דברים שאני אשמח להזכיר:
למה זה לא סתם פרידה?
פרידה מחברה מהעבודה היא לא פשוטה. היא סיבכה אותי עם כל המוסדות בעולם, כי מי ייתן לי עצות על חיים בלעדיה? כשחושבים על כל מה שעברנו, לא ניתן למילים לתאר את מה שכמובן, כולנו יודעים:
- מה אני אעשה בלי אוזניות שאותתות לי לא לשכוח להביא כיבוד ביום שישי?
- מי ימחה לי דימוי כפול של פחית קולה וידיים רועדות מפגישה?
- ולמי אני אקרא כשאני מרגישה צריכה מחטף של שוקולד הפתעה?
המסעות שלנו יחד
נזכרת בימים ההם, כששמרת עליי בגשם עם קורסאות מניו יורק? ובשיחות שלא נגמרות על "האם המחשב שלי ילווה אותי לסופשבוע"? הי, מה עשה את זה לכל כך כיף? יכולה להיות תשובה אחת פשוטה – את היית שם!
לא לשכוח להתקדם!
באמת, אני מאחלת לך הרבה הצלחה בהמשך הדרך. תזכרי תמיד:
- אף אחד לא יוכל לקחת לך את הכישרון המקצועי שלך!
- ואם תשכחי משהו, יש לנו את ווייז!
- כל מקום שאת תלכי, תני לעולם לראות את הדובדבן שבקצפת!
וזה לא רק גמר
אז נחתום את זה לא במילים נוגות אלא במילות עידוד! הפרידה הזו היא רק פתח עבור פרקים חדשים, תזכרי – אם תדרכי על שקשוקה רותחת, יש מקום גם למוזיקה וליוגה!
סיכום מתוק
אז חברתי היקרה, זו הייתה פרידה מתוקה כמו עוגיות שוקולד-שוקולד-שוקולד. אני בטוחה שתחזרי עם סיפורים עוצרי נשימה, ובינתיים, אני אשתדל לא לאכול יותר מידי שוקולד לבד. מאחלת לך את הטוב ביותר בסוף יום העבודה ובחיים! להתראות בקרוב!