געגועים לאח שאיבדנו
להיות אח זה לא עוד תפקיד בחיים, זה כמו להיות חלק מתיאטרון רגיש שבו כל יום הוא מופע חדש. האח שלנו, שנמצא איתנו רק לשבריר זמן, הצליח להותיר חותם גדול בלבנו. בשבילו, בגיל צעיר, חיינו את הרגעים היפים, הצחוק, והכעסים הקטנים שיצרנו על הדרך. כשזוכרים אותו, כאילו הוא עדיין כאן, יושב לידי, מחייך לי בשקט.
מהם הדברים שאנחנו מתגעגעים אליהם?
כל אחד מאיתנו שמע את השאלה "מה הייתם עושים אם הייתם פוגשים את האח שלכם עכשיו?" התשובות יכולות להיות רבות ומגוונות:
- לעשות מסיבת הפתעה: כמה כיף היה להזמין אותו למסיבה של "הפתעה" כש הוא כבר יודע מה קורה!
- לצחוק על שטויות: זוכרים כמה פעמים צחקנו על דברים קטנים? חמודים ואפילו טיפשיים?
- להחליף חוויות: בדיוק כשחשבנו שהקיץ שלנו היה רותח, הוא היה מגיע לספר על חוויה שגרמה לנו להגיד "איך אנחנו לא חשבנו על זה?"
הזיכרונות שגורמים לנו לחייך
כשהשמש זורחת, אני מיד נזכר בכמה אהבה קיבלתי ממנו. אין ספק שהזיכרונות הם החלק הכי איכותי באובדן. השיחות שלנו, השיעורים שהוא נתן לי על חיים, והיכולת שלו למצוא את הטוב גם במקומות היותר קשים.
איך להמשיך קדימה?
זהו מסע קשה, אבל אפשר למצוא תקווה גם בין הדמעות:
- לחגוג את חייו: כל פעם שאנחנו מספרים עליו, הוא חי דרך הסיפורים שלנו.
- ליצור זיכרונות חדשים: להוקיר את הרגעים שלנו עם המשפחה והחברים.
- לשתף את הרגשות שלנו: לדבר על הכאב, על החיוכים, ולהרגיש את התמיכה של אחרים.
אז למרות הכאב, נזכור אותו בחיוך, ונחזיק את הזיכרונות שלו בלבנו. לזכרו, נמשיך לחיות ברוחו, ולגרום לו להתגאות בנו מכל התחת! החיים ממשיכים, וכולנו רוצים להיות האדם שהוא רצה שנהיה. בסופו של יום, ההנחות שהנחה אותנו במהלך הזמן שלו איתנו, הן האוצרות שאנחנו נושאים איתנו בהמשך הדרך.