תודה, אמא ואבא! מה הייתם עושים בלי פריזבי?
שנה נוספת עברה לה, ועם כל אתגר שהחיים זרקו עלינו, אתם הייתם שם כמו לוכד כדורים בלילה חשוך. אז הגיע הזמן שנעצור לרגע ונאמר תודה. תודה על כל מה שעשיתם עבורי, על כל התמיכה והעידוד, וגם, כמובן, על הארוחות שהכנתם, שחלקן היו לא ניתנות לזיהוי!
מה למדתי השנה?
השנה הייתה מלאה בחוויות חדשות, והודות לשניכם, אני יכול להרגיש בטוח אפילו כשאני מדבר עם בני נוער אחרים (שהם לא מעצבים או מדברים רק על משחקי מחשב). כמה דברים שלמדתי:
- העבודה קשה משתלמת: כמו שהייתם אומרים, "אין כזה דבר קיצורי דרך." כל טיול לקניון בו המתנתי לסייל מתמשך לא שווה כלום בתודעה שלכם!
- לא לחשוש מכישלון: דרך ליפול, לא לחשוש. עם הזמן, השגתי יותר כי לא פחדתי מהמחשבה על כישלון.
- משפחה זה העיקר: כי כשאתם שם, תמיד יש מי שיתן לי חיבוק, גם אם אני מתחרפן על ציונים!
תודה על התמיכה האינסופית
רגעים שהייתם שם בשבילי:
- לא הפסדתם משחק כדורסל שלי: למרות שהקבוצה שלי הייתה "לוזרים" לשנים רצופות, תמיד הייתם שם כדי לתמוך ול cheering.
- שיחות הכנה למבחנים: אני יודע, אני יודע, שהמבחנים שלי היו כמו לספור גרגירי חול, אבל כל פעם שהייתם שם ללוות אותי ולתמוך, היה לי קל להתמודד.
- הסעות שנעימות עד שהתחלתי לנהוג: על האוטו בילה את רובנו, אבל הסבלנות שלכם כשאני לא ידעתי איך להפעיל את הרדיו הראתה את כמה אכפת לכם!
לסיכום
אז אמא ואבא, תודה על כל מה שאתם עושים עבורי כל יום. אני לוקח איתי את כל אותו חום, אהבה ותמיכה לשנה הבאה, ואפילו יותר! עכשיו, כשמסתיים השנה, אני מבטיח לשלוח לפחות 10 פעמים ביום לאן שאני אעבור, אז אם נחליף מיקומים, זה יכול להיות עסקני על בטוח. אוהב אתכם עד השמיים! 🥰