תפילה לאה גולדברג: מתנשאים על שורות השירה
אה גולדברג, מה רבגונית ומה עוצמתית. כשחושבים עלייך, עולה בראשם המילים שניחמו אותנו, העידו על כאבינו ושמחו את ימים טובים. המשוררת שכתיבתה חוצה גבולות, ממש כאילו אני מתכונן להפוך להיות מגדלור של רגש ותובנות. כאילו היקום ביקש ממך לספר את סיפורה של הארץ, בדרך הכי יפה ושירית שאפשר.
ייתכן שזו לא תפילה, אלא הודאה
הגעת בשעות לא שעות, כשהאור היה קצת כחלחל, והייתה בך מידה של רוך, כמו נשימה שמביאה חיים:
- געגוע: למה לחכות ל'היי' כשאפשר לשלוח מכתב בשירה?
- כח: התנפלת על כל מילה כאילו היא זר פרחים, ולא אתן לך את זה בקלות.
- נחמה: את כמו פיקניק במשב רוח צונן – בהחלט לגמרי מושלם.
מילים שעושות קסם
לא כולן מבינות את הכוח שבאותיות שלך. לפעמים אני תוהה – האם את יודעת כמה נפשות את מחבקת? הכח שלך הוא ביכולת לגעת בלבבות, להושיט יד לבודדים ולהבין את הצער של כל אחד מהמשוררים שמסביבך. אוף, זה כאילו את זורקת להם מכח דמעה של שמחה.
לשיר עבורך
אז אני כאן, עוצר את מה שאני עושה, מתכונן לזרוק עליך שיר:
- שיר בוקר: ישר מהכורסה, עם כוס קפה חם ומשהו מתוק על השפתיים.
- שיר לילה: בו אני חולם על כל החוויות שכתבת, מקשיב לו יקום השקט שבחוץ.
- שיר אנשים: עם כל הדיבורים והפרצופים, זוכר שהפנימיות היא מה שחשוב.
אז למה שאת תהיי שלנו?
את מתהווה מהפנים החוצה בקלות כזו, כאילו את יכולה לשחות בים של רגשות ולהיות שטה על גבו של גולם של דמע. הדמעות הן לא על אובדן, אלא על מידה שלא נגמרת של אהבה. את יודעת, אה לאה, השירה שלך תישאר לנצח!
סוף דבר: תודה לך
אז תודה לך על הזמן שהקדשת לנו. למה? כי גם כשלא ידענו מה לומר, היית שם בעזרת המילים שלך. תודה על כל דמעה, כל חיוך וכל נשמה שאת מביאה לעולם. את לא רק משוררת, אלא אור שלתקווה. ואולי, רק אולי, כולנו נהיינו שירים בעצמנו בזכותך.