הספד לחבר יקר
החיים לפעמים לוקחים אותנו למקומות בלתי צפויים, ובעיקר כשהם נגמרים בפתאומיות. אנחנו יושבים כאן היום לדון בזכרו של חבר יקר*, אדם עם לב זהב, שידע לצחוק גם בזמנים קשים והיה תמיד שם בשבילנו, כאילו ידה של דחליל חיה.
זיכרונות שלא שוכחים
אני בטוח שכולנו זוכרים את הרגעים המיוחדים שאבחנו את **החבר** שלנו במיטבו:
- הכישרון בשירה: איך אפשר לשכוח את הרגעים שבהם הוא הרגיש כמו דיוויד בואי כשהיה שואל אותנו אם לשיר את "נשיונל ג'יאוגרפיק"?
- הרגעים בהשרים: החיים לא היו קלים בשבועות האחרונים, אבל הוא דאג להזכיר לנו שלפעמים חשוב לקחת רגע פנאי, לפנק את עצמנו בכוס קפה (או בכוס יין, אם הוא נדיב במיוחד).
- הסיפורים המופרכים: מי יוכל לשכוח את הסיפור על איך הוא ניצח את הפילה באולימפיאדה להתעות? טוב, אולי ניקח את זה עם מנה של מלח.
הבנה של חבר אמיתי
על אף הכיף שבזיכרונות, החבר שלנו היה דוגמה של אכפתיות. הוא תמיד שם לב כשמישהו צריך יד תומכת, או טלפון שעולה על הקו. דאגתו הייתה מדבקת, והיכולת שלו להבין את האחרים הייתה המפתח לחברויות שלנו.
תכונות שאסור לשכוח
- שמחת חיים: תמיד עם חיוך על פניו.
- כנות: היה אומר את האמת ישר בעיניים, גם כשזה לא היה קל.
- רוח טובה: לא היה יום משעמם כאשר הוא היה בסביבה.
סיום בכבוד
לא קל علينا להיפרד מהחבר הזה, אבל הזיכרון שלו ימשיך ללוות אותנו בכל צעד ושעל. הוא לא הלך באמת, כי כל פעם שנחייך או נצחק על אחת מהבדיחות שלו, הוא יהיה שם איתנו. נישא את הלבבות שלנו לאור היקר שהוא היה ונמשיך להעביר הלאה את המסר של אהבה ובוהק. נתגעגע אליך, חבר שלנו!